במטרה לגדול, צריך הסרטן הכחול להשיל את השריון הישן ולגדל שריון חדש. על-מנת לעשות זאת, על הסרטן הכחול למצוא מקורות סידן מהסביבה, אשר יסייעו לו להפוך את השריון לנוקשה.

הסרטן הכחול הוא סרטן החי במים מתוקים ודלים בסידן, ובעקבות כך פיתח סרטן זה מנגנון ייחודי המאפשר לו לספוג עד 30% ממשקל השריון הישן לאברי אגירה מיוחדים הנקראים גסטרוליטים, הממוקמים משני צידי הקיבה.

הסידן משמש להתחלת בניית השריון החדש, וזאת עושה הסרטן הכחול בשלושה ימים בלבד, וזאת בניגוד לסרטני מים מלוחים להם לוקח כשלושה שבועות, על-אף שהם חיים במים מלוחים ועשירים בסידן.

הגסטרוליט מאפשר לסרטני המים המתוקים לבנות את השריון החדש בפרק זמן קצר כל כך. לגסטרוליט מחוברים מספר סוגים שונים של חלבונים והוא מורכב משכבות של כיטין (רב-סוכר). בין שכבות הכיטין הסרטן משקע סידן פחמתי אמורפי ומשמר אותו בצורה זו. במחקר שביצענו ניתן לראות כי סידן פחמתי אמורפי (ACC) נספג טוב יותר מסידן פחמתי גבישי (CCC).

להלן המחקרים:

• ייצוב של סידן פחמתי אמורפי
• חלבון חדש הקשור בתהליך המינרליזציה של סידן פחמתי אמורפי (ACC)
• חלבון גסטרוליט המשמש תפקיד כפול במינרליזציה של סידן פחמתי אמורפי (ACC)
• ריכוזי הסידן נשארים דומים לאחר תצהיר (Deposition) הגסטרוליט